החומה כידוע ארוכה מאד, אפשר לבקר בה בהרבה קטעים, כמה מהם לא רחוקים מבייג'ינג. הקטע הקרוב ביותר, והכי נוח להגעה (עם רכבת עד למקום) נמצא בבאדאלינג. כמעט כל הטיולים המאורגנים, למרות שיש להם אוטובוס צמוד ולא צריכים רכבת נוחה, נוסעים לשם. בכל התמונות משם נראה עומס מטורף. אז באדאלינג כמובן נפסל.
האתר הבא מבחינת מרחק נקרא מו-טיאנ-יו, והוא נמצא כשעה וחצי נסיעה מבייג'ינג. למוטיאניו יש עוד יתרון גדול כשנוסעים עם ילדים: יש שם מגלשת הרים. ניתן לעלות לחומה ברכבל סגור או ברכבל כסאות פתוח, לטייל שם, ואז לרדת במגלשה. בקיצור ברור שזה האתר הנבחר.
מכיוון שנסיעה ארוכה (יחסית) לפנינו קמנו מוקדם, ויצאנו לדרך. פעם ראשונה שהייתי קצת מוטרדת מהנסיעה העצמאית, וקראתי שוב ושוב את ההסברים כדי שלא אשכח כלום. שני מטרו עד תחנת דונג-ג'ימן, ניווט בתוך התחנה, שהסתבר כקליל עם השילוט עד האוטובוס הנכון. האוטובוסים יצאו ברצף ותיק-תק היינו בדרך. תוך שעה ירדנו בעיר ושמה חואירו ומיד תפס אותנו נהג מונית חאפר לנסיעה מחואירו לחומה. סגרנו מחיר אבל האוטו שלו היה מעאפן ברמות והילדון פשוט סרב לעלות. הנהג ממש נעלב ויותר מאוחר ראה אותנו שוב ליד החומה ועשה לילדון פרצוף נעלב ונו נו נו... בכל אופן נסענו עם נהג אחר, וכשהגענו הוא הציע לחכות לנו ולהסיע אותנו חזרה מה שהיה מאד נוח. כל המו"מ נעשה בציורים ופנטומימה (מצידו) ובעזרת גוגל טרנסלייט (מצידי) והיה יעיל בהחלט. שילמנו 120 יואן בסה"כ.
אם יש לי במקרה קוראים שמתכננים לנסוע, הנה הסבר מאד מפורט על ההגעה למוטיאניו. כתב אותו גולש בלמטייל שנסע אחרי אבל ההסבר שלו כל כך טוב ששמרתי לי את הלינק בשביל לחסוך לעצמי להסביר לאחרים:
איך להגיע למוטיאניו, ההסבר המעולה של גולש בכינוי יויו - הודעה מספר 19 בשרשור.
המסלול הקלאסי למשפחות במוטיאניו (ולכל מי שכוחותיו מוגבלים) הינו לעלות ברכבל הסגור ואז לצעוד מרחק של 6 מגדלי שמירה עד הנקודה בה נמצאים הרכבל הפתוח וגם המגלשה. זה בדיוק מה שעשינו. כשהולכים ככה רוב המסלול הוא בירידה וממש לא קשה.
עלינו לחומה בהתרגשות רבה מאד. הראות גרועה אבל פרט לכך מזג האוויר מעולה, לא חם ולא קר, ואנחנו יוצאים בקלות לטיול של שעה על החומה. זה מאד מרשים. לראות אותה מתפתלת על ההרים, גם אם הראות מגבילה. לדעת שהיא מתפתלת עוד המון ורחוק מאד מכאן. זו פשוט הגשמת חלום והאמת הרגשתי בתוך חלום, מתקשה להאמין שאני באמת שם.
לקראת סיום הקטע על החומה פגשנו שוב את היהודיות הברזילאיות מהמסעדה של אתמול! מדהים.
ירדנו במגלשת ההרים ארוכה והיה כייף גדול.
חזרנו לבייג'ינג וקפצנו להביא את כרטיסי הרכבת למחר. גם זה הלך די חלק. אחרי מנוחה באכסניה החלטנו לחזור לוואנפוג'ינג. אני רציתי מאד לנסות ברווז צלוי במקום שהומלץ בפורום בלמטייל. צעדנו הפעם כל הדרך מהאכסניה ברגל כך שעברנו ממש את כל הרחוב, כולל ביקור בשוק האוכל הרגיל, בניגוד לשוק האוכל המיוחד ומוזר שראינו פעם קודמת (אבל גם הפעם הילדון סרב להתעכב). בסוף הגענו לאן שחשבתי שהוא המקום המומלץ. אכלתי מנה קטנה וזולה מאד של ברווז, היה נחמד ולא יותר. למחרת אגלה שזה גם לא המקום וגם לא המנה..
זה הערב האחרון שלנו בבייג'ינג ולמרות שאנחנו קצת עייפים אנחנו נוסעים בתחתית לעבר המתחם האולימפי, להצצה קצרה על שני המבנים המדהימים, איצטדיון "קן הציפור" והבריכה האולימפית "הקוביה". האמת שזה קצת עצוב כשיודעים ששניהם פחות או יותר פילים לבנים היום, אבל עדיין הם מוארים בערב והם עושים עלינו רושם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה