יום שישי 22/5
ביום רביעי התעייפנו לפני הקרמלין, היום מיועד להשלמות. בקרמלין יש בגדול שני יעדי ביקור פופולריים. מתחם הכנסיות ומוזיאון האוצרות של הקרמלין (ה Armoury). לקנות כרטיסים למתחם הכנסיות זה קל. לעומת זאת לאוצר ניתן להיכנס ב-4 מועדים קבועים כל יום, מספר הכרטיסים מוגבל, וכרטיסים נמכרים רק 45 דקות קודם לכן.
ניתן להזמין כרטיסים באינטרנט (באתר הזה) אך לא ניתן להזמין כרטיסי חינם, וילד נכנס חינם. אם ייגמרו הכרטיסים, הילד לא יוכל להיכנס גם אם המבוגרים במשפחה הזמינו כרטיסים מראש. נשמע לי כמו הגיון סובייטי שאיכשהו שרד עד היום... מכיוון שזה האתר היקר ביותר במוסקבה לא רציתי לשלם על הילדון כשלא צריך, והימרתי על הגעה מוקדמת לקופה ורכישת כרטיסים במקום.
אבל זה בוקר, ואנחנו יוצאים מאוחר מהמתוכנן. הנסיעה לוקחת יותר זמן מהמתוכנן, וכשאנחנו מגיעים סוף סוף לקופה כבר אין כרטיסים לשעת הביקור הראשונה, 10. שעת הביקור הבאה היא 12, כרטיסים יימכרו ב 11:15. אחרי התלבטות ארוכה (מדי) החלטתי להיכנס לכיכר הכנסיות בשאיפה לצאת חזרה בזמן לקניית כרטיסים לאוצר. מראש ידעתי שזה גבולי, בעיקר כי בזבזתי הרבה זמן בהתלבטות, אבל יאללה, ניכנס ונראה מה יהיה.
 |
| מגדל טריניטי דרכו נכנסים |
 |
| מפת הביקור בקרמלין |
באתי עם מעט ציפיות אבל הופתעתי מאד לטובה. כמו שאפשר היה לצפות, הכנסיות של הקרמלין יפות ומרשימות. לב העניין הוא חצר די קטנה שמוקפת בהמון בצלים מוזהבים וכסופים. זה פשוט יפה לשבת שם ולגמוע את המראות בעיניים. בדיוק היתה שם קבוצה מודרכת ישראלית ו"גנבתי הדרכה" שנתנה רקע היסטורי לתחילת הנצרות האותודקסית.
מכיוון שלא תכננתי לבקר בכנסיות לא ידעתי לאיזו מהן שווה להיכנס (וידעתי שלילדון לא תהיה סבלנות ליותר מדי), ואז שמתי לב שלאחת יש תור בכניסה, אז בחרנו בה. זו היתה בחירה נכונה. הגענו לכנסיית העלייה לשמים או כנסיית הדורמיציון (נראה לי שאלה שני שמות של אותו המקום. השם הרשמי שרשום שם באנגלית Cathedral of the assumption). זו הכנסיה העתיקה ביותר והחשובה ביותר במתחם. מבפנים היא יפה ומרשימה מאד בציורי העץ ובעיקר קיר איקונות עצום.
פרט לכנסיות יש בחצר גם תותח ענק עתיק שמעולם לא ירה ופעמון ענק עתיק שמעולם לא צילצל. אבל העיקר שעשו אותם ענקיים!
כמובן שיצאנו הרבה יותר מדי מאוחר מכדי לקנות כרטיסים לביקור של 12:00 באוצר, אבל עד לביקור הבא ב 14:30 יש יותר מדי זמן, אז וויתרנו. צריך להשאיר משהו גם לביקור הבא במוסקבה, או לגלגול הבא, או פשוט לדעת מתי לוותר.
טיילנו לאורך פארק אלכסנדר עד כיכר מאנז' עם המזרקה ופסל הסוסים המכוער, תוצרת אותו אדריכל "מופלא" שעשה את פטר הגדול בגדול. חוץ מהסוסים עצמם המזרקה דווקא יפה ואהבנו את המעבר מתחת לזרנוקי המים.
משם נכנסנו לקניון התת קרקעי אוחוטני ריאד וחיפשנו את מו-מו.
מו-מו היא רשת מסעדות שירות עצמי המומלצת מאד לכל מי שמטייל במוסקבה על באדג'ט. כמעט כל מה שלקחנו היה טעים. לא גורמה אבל טעים. החסרון היחיד הוא שהתור לא קצר וריבוי האנשים שמחכים מאחורי הקשה עלי לעמוד ולהתלבט מה לקחת, אז לא הצלחתי לנצל את המקום להיכרות עם כל מיני מאכלים רוסים והסתפקתי בדברים שנראו מוכרים. בביקור השני שלנו שם כעבור יומיים אפילו העזתי לנסות קבאס, אבל נראה שזה טעם נרכש.. ולא רכשתי אותו בניסיון חד פעמי. היה מגעיל.
אפשר להתרשם ממו-מו באתר שלהם, גוגל טרנסלייט יעזור למי שכמוני לא דובר רוסית.
בקניון עצמו יש מבחר חנויות די סטנדרטי, לא חקרנו לעומק. אנחנו הסתפקנו בביקור קצר אך יעיל ביוניקלו.
היום יום שישי לכן חייבים לנהוג כמנהג הבית ולחזור למלון לשנ"צ. בערב סעדנו שוב ב Il Patio הקרובה למלון, והיינו מרוצים גם הפעם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה