יום חמישי 21/5
 |
| אז זה מה שהיה לנו מהגראז |
מאוכזבים יצאנו חזרה לפארק אבל אווירת האכזבה התפוגגה חיש מהר למראה הפארק המזמין. לונה פארק קטנטן עם קרוסלה דו קומתית ומתקנים לקטנים:
לוח שחמט ענק עליו שיחק הילדון בשני התפקידים (הלבן הביס את השחור):
אגמים, פרחים, פופים ענקיים חופשיים לשימוש מטיילי הפארק (אבל כנראה צריך להגיע מוקדם יותר או עם יותר מזל כדי לתפוס אחד פנוי):
בריכה עם מזרקה חביבה שלפתע עלתה מעלה גבוה ואז התחילה לנגן ולרקוד מול עינינו:
דוכנים עם פלומביר
(כמובן שאלונה אמרה לנו לאכול פלומביר, אז אכלנו:)
פינטזנו על אופניים להשכרה כי זה היה נראה ממש אידאלי לדווש קצת בפארק אבל כנראה שבחודש מאי תחנות ההשכרה עובדות רק בסופי שבוע.
אז במקום אופניים צעדנו רגלי, אחרי שיטוט בפארק התחלנו ללכת לאורך הנהר, חלפנו על פני גלריה טרטיאקוב (אומנות רוסית, ויתרנו הפעם), ראינו פסלים מקסימים, תערוכת ציורים, שוק ציורים:
הדבר היחיד שקילקל את הנוף היה המפגע האורבאני המזעזע בגודלו וכיעורו, פסל פטר הגדול. אי אפשר להתעלם מפסל בגובה 98 מ', אבל אי אפשר להנות מ 98 מ' של כיעור נורא. אתה בטעות מפנה לשם את הראש ומייד אתה רוצה להפנות אותו חזרה למקום מרגיע יותר כמו מדשאות הפארק.
אפשר לקרוא על הגועל נפש פה.
 |
| מצטערת שאני מקלקלת פה את האווירה עם הכיעור |
לפי וויקיפדיה אנחנו לא יוצאי דופן בדעתנו על הפסל, שנבחר בכמה רשימות של הפסלים המכוערים ביותר בעולם, ואף ברשימת המבנים המכוערים ביותר בעולם!
לפחות היו מבנים יפים להסתכל עליהם אם הפנינו את הראש. למשל:
 |
| כנסייה קטנה מציצה |
 |
| סתם בניין מודרני שאהבתי |
כשנגמר לנו הפארק חצינו גשר על נהר מוסקבה והגענו לאי. היעד – מרכז אומנות אוקטובר האדום (Krasny Oktyabr) שנבנה בחלליו של מפעל שוקולד לשעבר. עוד כשהיינו בפארק שמנו עין על מסעדה שמצאה חן בעינינו. החסרון היחיד של המקום הוא שהוא צופה על הפסל המכוער אבל השתדלנו למצוא מקום ישיבה שממנו הפסל יהיה מוסתר... התברר שהמקום הוא בר-מסעדה ענק שנקרא Gypsy ונפתח באותו יום (לפי הטריפ אדוויזר היה שם כבר ג'יפסי אחד, מועדון ריקודים מבוקש, אבל הוא סגור. אז כנראה שזה גלגול חדש למקום). הם התנצלו שאין עדיין תפריט באנגלית אבל התגלו שני מלצרים דוברי אנגלית, שזה ממש נס קטן יחסית למוסקבה, והצלחתי להזמין לילדון סטייק ולי נודלס.
 |
| מזה נאלצתי להזמין, אמאל'ה |
 |
| אבל יצא טוב |
 |
| גם שלי יצא טוב |
האוכל היה ממש טעים, המלצרים היו מקסימים ואדיבים, המקום יפהפה. הילדון טייל בכל המתחם וחזר מאוהב, ואחרי האוכל פשוט עבר לערסל ולא רצה לעזוב. זה היה מושלם להתאושש שם מהטיול הארוך בפארק.
 |
| צריך לנוח אחרי סטייק טוב |
הבעיה היחידה היתה שכבר לא נשאר לנו כוח לגלריות האומנות שבמתחם. הצצנו קצת בשתיים מהן, אבל נראה ששווה לעשות שם סיור מקיף יותר.
בכוחות המחודשים שקיבלנו המשכנו וחצינו את גשר הפטריארך מהאי לכיוון כנסיית ישו המושיע. מהגשר יש תצפית מקסימה לקרמלין, ממולו כנסיית ישו המושיע היפהפייה ואם מסובבים ראש לאחור מגלים "סתם כנסיה" מתוקה נחבאת בין הבניינים. בהחלט נקודה מומלצת לביקור, וכנראה שכדאי לחזור אליו גם בלילה.
 |
| הקרמלין, מגשר הפטריארך |
 |
| כנסיה קטנה נחבאת על האי, מגלים אותה אם מסובבים את הראש לאחור על גשר הפטריארך |
 |
| לא התאפקתי: שלוש תמונות של כנסיית ישו המושיע. לפני הגשר, מהגשר, אחרי הגשר |
כנסיית ישו המושיע היא כנסייה חדשה או יותר נכון מחודשת. במאה ה-19 נבנתה במקום כנסייה יפהפיה, אבל סטאלין הרס אותה כדי לפנות מקום לארמון הסובייטים שתכנן. הארמון היה אמור להיות עוד אחת מה"מפלצות של סטאלין" (המכונות במדריכים באנגלית "האחיות של סטאלין", והרוסים קוראים להן רק "גורדי השחקים של סטאלין"). זו היתה סידרה של בנייני ענק שנועדו לפאר את הקומוניזם. המפלצת הספציפית הזו לא הוקמה, והאתר הפך לבריכת השחיה הגדולה בעולם. רק בשנות ה-90 הוקמה הכנסיה מחדש בעיצוב דומה למקורי. אחרי שהתאכזבנו מכנסיית ואסילי הקדוש מבפנים שקלתי לוותר על כניסה לכנסיה הזו, אבל הפעם הכניסה חינם והחלטתי שאפשר להציץ. טוב עשינו, כי אין מה להשוות. הכנסיה הזו מפוארת מאד, כמו ביקשו להחזיר עטרה ליושנה ולא חסכו רובל אחד בבניה. שווה להציץ.
בערב יצאנו מהמלון לסיבוב אוכל קצר בשני מוסדות חשובים. הילדון אכל ארוחת ערב במסעדת מקדונלד'ס הראשונה של מוסקבה. לא ידעתי בהתחלה על חשיבותו ההיסטורית של המקום. הלכנו לשם רק בגלל שזה סניף המקדו' הקרוב ביותר למלון. אבל במקום עצמו היו תלויים צילומים של אותו יום היסטורי ואותו תור היסטרי ב 31/1/1990 בו נפתח הסניף הענק הזה. אגב, כשנפתח הוא גם היה מסעדת מקדונלד'ס הגדולה ביותר בעולם.
משם המשכנו לאחד הסופרמרקטים היפים בעולם, ELISEEVSKY. נכנסנו כדי לקנות לי משהו לארוחת ערב אבל גם כדי להתרשם מהחנות שיש לה היסטוריה והיא מקושטת כאילו היתה ארמון קטן (לא צילמתי, אבל בגוגל לא חסר: גוגל אימג'ס על אליסיבסקי).
לא לפספס!
איזה כיף לטייל איתך ענת!!
השבמחקמצפה להמשך :)