יום רביעי 20/5
בפועל היעד הראשון שלנו במוסקבה הוא חנות הסלולר סווייצנוי בשדרת טברסקאיה, ממש קרוב למלון (Связной Мобайл, מבוטא Svyaznoy). האתגר– רכישת כרטיס סים עם גלישה – עבר בהצלחה, למרות שהמוכרת בקושי דיברה אנגלית. מזל שסים ואינטרנט אלה מילים בינלאומיות. תמורת 400 רובל (כ-50 ₪) קיבלתי כרטיס של Beeline עם 2 ג'יגה לגלישה ועוד אי אלה דקות שיחה וסמסים שלא התעניינתי בהם. המוכרת הפעילה עבורי את הכרטיס והטלפון התחבר מיידית. לטובת מי שיסע למוסקבה בעקבות הבלוג שלי, סווייצנוי היא רשת גדולה ובעלת סניפים מפוזרים בכל העיר.
המשכנו לרדת לאורכה של טברסקאיה, על הבניינים המהודרים שלה וגם פסל עפרונות מקסים בדרך.
 |
| פסל העפרונות בכיכר טברסקאיה |
הרבה בניינים בשיפוצים אבל האסתטיקה של הרחוב נשמרת, במידת האפשר, כי הבניינים מכוסים בכיסוי שעליו תבנית הבניין המקורית. נחמד.
 |
| בניין בשיפוצים, בלי לקלקל יותר מדי את הנוף העירוני |
בדרך רואים גם משהו שקראתי עליו בבלוג של אלונה מילים וטיולים. מוזיאון ברחוב. ציור, העתק בטוח אבל לא משנה, במסגרת מרשימה של מוזיאון, תלוי ככה סתם ברחוב. יש הסברים אבל ברוסית. אני מבינה שיש כאלה כמה וכמה במוסקבה אבל האמת שזה היחיד שמצאנו.
 |
| מוזיאון ברחוב |
 |
| חנות מפוארת בטברסקאיה |
אנחנו ממשיכים הלאה ותוהים איפה הכיכר האדומה. באופן טריקי היא נחבאת כך מסתבר, עם עיקול קטן של הרחוב וגם מבנה מוזיאון ההיסטוריה שבעצם תוחם את הכיכר מצד אחד ומותיר מעברים צרים יחסית מצידיו – אבל את זה עוד לא הבנתי בשלב ההוא. רק הלכתי ותהיתי איפה היא. ואז ירדנו למעבר תת קרקעי, ועלינו, ומולנו היה שער אבן בחומה ומבעד לשער מתגלה לו בצל צבעוני אחד, והנה היא – הכיכר האדומה, וכנסיית וסילי הקדוש המפורסמת כל כך. אנחנו כאן.
הכנסיה הראשונה בכיכר היא דווקא כנסיית קזאן הקטנה וצנועה יחסית, אבל יפה בצבעי ירוק אדום ולבן, ולא נשכח גם זהב. היא מקבלת את פנינו בנגינת פעמונים ארוכה במיוחד. במיוחד. במיוחד. ארוכה.
 |
| כנסיית קאזאן |
 |
| הכיכר האדומה! מהמרכז לכיוון המוזיאון להיסטוריה |
בלב הכיכר יש מבנה במה, או שאולי זה יציע כבוד, לא ברור בדיוק. אולי נותר מחגיגות 9/5 ואולי מחכה לחגיגות אחרות. זה קצת מבאס כי הכיכר לא נפרשת כולה מולנו כמו שציפיתי וזה הורס את הלוק. אנחנו מתקדמים לאורך הכיכר אבל חיפוש שירותים מביא אותנו לפאתי הקניון המפואר גום, המהווה את אחת הצלעות הארוכות של הכיכר האדומה. אחרי השירותים אני מחליטה שכבר נציץ בפנים. הצצנו ונפגענו. המקום מקושט ומקסים. המון פרחים ויונים לבנות. לפי השילוט הקישוטים הם עדיין לכבוד חגיגות 70 השנה לניצחון על הנאצים שצוינו כ-10 ימים קודם לכן. מעניין האם יונים לבנות מסמלות פה ניצחון או כמו אצלנו שלום. שוטטנו זמן לא קצר במעברים השונים של הקניון, שנוסד כמרכז מסחרי עוד לפני הקומוניסטים, שרד כחנות למועדפים ברוב התקופה הקומוניסטית, והפך להיות קניון יקר מאד אחרי תום העידן הזה. לפחות הגלידה מהדוכן לא היתה יקרה, וכן היתה טעימה.
יצאנו בקצה של גום, וכעת ואסילי הקדוש קרובה אלינו יותר מתמיד. היא באמת יפה. מיוחדת ויפה. בימים הקרובים אני אראה כל כך הרבה כנסיות בצלים מוזהבות, אבל בצלים צבעוניים כל כך לא ראיתי עוד. יש כמה מקומות בעולם שלעמוד מולם עושה לי WOW בבטן. תחושה של "אני לא מאמינה שאני פה". למשל הטאג' מאהל בהודו, או החומה הסינית. אז ככה זה גם עכשיו. לא מאמינה שאני פה, במוסקבה, בכיכר האדומה.
השיר היפה הזה מתנגן בראש:
La place Rouge était vide
Devant moi marchait Nathalie
Il avait un joli nom, mon guide
Nathalie
Devant moi marchait Nathalie
Il avait un joli nom, mon guide
Nathalie
La place Rouge était blanche
La neige faisait un tapis
Et je suivais par ce froid dimanche
...Nathalie
La neige faisait un tapis
Et je suivais par ce froid dimanche
...Nathalie
כשקראתי בספרים ובאינטרנט לפני הנסיעה תהיתי מה יש בתוך הכנסיה. זה לא היה ברור בשום מקום. אבל לא העליתי בדעתי לא להיכנס כמובן. בפנים זו היתה הכנסיה הכי מוזרה שראיתי בחיים. לא היה שום חלל תפילה אחד גדול כמקובל, אלא הרבה חללי תפילה קטנים מקושרים ביניהם במסדרונות צרים ומעברים שנראים כאילו היו פעם מעברים סודיים. גרם מדרגות אחד באמת היה סודי והתגלה במקרה בשיפוצים בשנות ה-70. זה היה מקושט אבל אני לא יכולה לומר שבאמת התרשמתי ממנה מבפנים. אין מה להשוות לייחוד והיופי החיצוניים שלה, לטעמי.
 |
| שימו לב למשענות הידיים של כורסת השומר! |
בזמן שירדנו באחד מגרמי המדרגות החצי-חיצוניים הזדמנו בדיוק בשעה הנכונה ובזוית הנכונה לצפות בטקס החלפת משמר במגדל ספאסקאיה בחומת הקרמלין:
והנה המגדל מצולם מהכיכר:
מהכיכר הצלחנו לראות גם את אחד המבנים המכונים "האחיות של סטאלין", Kotelnicheskaya Embankment (יותר על האחיות באחד הפוסטים הבאים):  |
יצאנו מהכנסיה ולפי התוכנית אנחנו ממשיכים לכיוון הקרמלין. אמנם הקרמלין פה צמוד אלינו אבל הכניסה היא בדיוק מהצד השני. קריאה לא מספיק מעמיקה במפה מביאה אותי לחשוב שהדרך הקצרה יותר לשער היא להמשיך לכיוון הנהר. זו היתה טעות גדולה. אנחנו יוצאים להקפה ארוכה מאד של חומות הקרמלין, עוברים ליד הכניסה של פוטין (ניסינו למסור ד"ש..), ועד שהגענו לכניסת התיירים מתחיל הרעב ונגמר הכוח. אז למרות שחשבתי שהתוכנית שלנו בקושי תמלא חצי יום, אפילו אותה לא הספקנו.
 |
| צועדים לאורך חומת הקרמלין |
באילתור של הרגע אני מציעה לעלות על המטרו, הקו התכלת ממש לידנו, ולנסוע לקניון פילי (Фили) שם נמצאת חנות דקטלון הגדולה במוסקבה. ההצעה כמובן מתקבלת בשמחה וכל הכוחות שאזלו אצל הילדון חוזרים באורח פלא. אנחנו אוכלים צהריים בקניון. בעוד הוא הולך כמובן על בטוח (מקדונלדס) אני מנסה רשת מזון מהיר רוסית שאלונה המליצה עליה - טרמוק (Теремок). מה יותר רוסי מקאשה, כוסמת קלויה? הקאשה מלווה בפרוסת סלמון קר. זה טעים, והלוואי שהיה גם אצלנו פאסט פוד כזה, המחיר היה זניח לגמרי.
 |
| פאסט פוד רוסי |
אחרי שמילאנו את הבטן הלכנו לרוקן את המדפים של דקטלון בהצלחה מרובה. המסע חזרה למלון היה מפרך. הגענו סחוטים מעייפות ולא רצינו להתרחק מאד לטובת ארוחת ערב. המלצה של הצוות במלון הביאה אותנו למסעדה מרשת Il patio, איטלקית זולה יחסית (לא פאסט פוד) עם סניפים בהרבה מקומות במוסקבה, וגם במיאקובסקאיה, ליד תחנת המטרו שלנו. גם שם היינו מרוצים, וממליצים עליה לתיירי באדג'ט במוסקבה.
 |
| מסעדת Il Patio ליד מטרו מיאקובסקאיה |
