התחלנו את הבוקר בטיול רגלי שיעדו הסופר הקרוב. תחנה ראשונה: קונדיטוריה, ארוחת בוקר. המקום נקרא DIY ותהיתי אם זה קשור לקיצור האמריקאי של Do It Yourself. מסתבר שכן. בקומה הראשונה זו קונדיטוריה סינית טיפוסית עם כל מיני כריכים מוזרים ומאפים שרובם כנראה לא טעימים אבל חלקם מצוינים (אם נשפוט לפי הסטטיסטיקה של אלו שטעמנו ומה האחוז שזרקנו לפח). בקומה השניה אליה עלינו כדי לשבת התגלה "מוזיאון" של עוגות מעוצבות, ומאחורי זכוכית הקונדיטוריות עובדות במרץ על עיצובים נוספים. לפי התמונות שם נראה שניתן לחגוג שם ימי הולדת עם כל החברים בסדנאות עיצוב עוגות וזלילתן, עשה זאת בעצמך.
דבר אחד לא הצלחתי להבין, לא אז ולא עד סוף הטיול – בקונדיטוריות האלה לא הצלחתי אף פעם לקבל תה רגיל. לקוח דובר אנגלית שהתנדב לעזור לי הסביר שאין תה בבוקר, אבל גם בשעות אחרות (בקונדיטוריות אחרות במהלך הטיול) לא הצלחתי לקבל תה. כל מיני Milk Tea מתוקים, כל מיני דברים שדומים לבאבל טי הטיואני – זה כן, אבל איפה "תה ואורז יש בסין"?
אח"כ המשכנו לאורך הרחוב, היה מאד מעניין להסתכל בחלונות הראווה של חנויות באיזור שלא נועד לתיירים, סתם רחוב סיני. צילמנו כמה תמונות. אי אפשר לפספס כמה עיצוב זה שם המשחק בסין, גם אם העיצוב אינו תמיד לטעמי.
כשהילדון הלך לישון מוקדם אתמול ביליתי עוד זמן עם הרשימות שלי ובנק התוכניות בהתלבטות מה לעשות היום. בסוף החלטתי להמר על מקום שלא נחשב לאתר חובה של בייג'ינג (קרי, לא בתוכנית של טיולים מאורגנים) אבל מאד מתאים לילד חובב אומנות כמו הילד שלי – מתחם 798. מדובר באיזור שהיה פעם מפעל, ששמו היה 798, כראוי למפעל קומוניסטי. המפעל נבנה ע"י מזרח גרמניה ולכן סגנון הבנייה שונה, אירופאי. עם השנים המקום נזנח וההאנגרים הפכו לסטודיוז לאמנים, אחרי האמנים באו הגלריות, ואח"כ בתי הקפה והמסעדות, ואמני הרחוב, והמתחם הפך למתחם אומנות מודרנית שוקק.
נוסעים לשם במונית (30 ומשהו יואן מהמרכז). המונית פשוט הורידה אותנו באמצע המתחם והתחלנו לשוטט, להתענג על פסלי הרחוב, לבקר בגלריות ובחנויות של דברים מעוצבים. אמן רחוב הציע פסלים יפים מיניאטורות ממתכת ואח"כ ראינו אותם גם בחנות – 10 יואן לאחד. קניתי 2 בלי לטרוח להתמקח. כשנכנסנו לחנות לשלם ראיתי תליוני זכוכית יפהפיים, 20 יואן. חבל שקניתי רק אחד! יכולתי לקנות מתנות לכל חברותיי, כמה יפה שזה היה..
ככה המשכנו להתענג שם גם על האומנות ה"רצינית" (להתענג בלי לקנות כמובן), על אומנות הרחוב והגרפיטי, וגם על הדברים השווים לכל נפש מהם נהנינו לקנות.
שאלתי צייר רחוב אחד כמה יעלה לצייר את הילדון והוא ביקש 30 יואן. כמו שסיפרתי כבר אני שונאת התמקחות, פשוט לוקחת רק מה שנראה לי מחיר מתאים לי, בלי לחשוב כמה היה אפשר להוריד. אז לא התמקחתי והילדון ישב בסבלנות ראויה לציון בעת שצויר. כיאה לסלב-על, סינים כל הזמן נעמדו מסביב לצפות במלאכה ולצלם אותו בלי הפסקה. בסוף הצייר דרש עוד 10 יואן כדי לשים ספריי שימנע מהפחם להמרח. רימה אותי? נו אז שילמתי 23 שח במקום 17. איפה עוד הייתי מקבלת פורטרט במחיר כזה..
מכיוון שהיה יום ראשון היה שוקק במתחם, כולל משפחות עם ילדים, אם כי ממש לא עמוס.
שעת צהריים הגיעה, צריך לבחור מקום לאכול. המתחם גדוש מסעדות, בחרתי באחת שהיה בתפריט שלה גם פיצה, שיהיה לילדון מה לאכול. לעצמי בחרתי תפריט 3 מנות ב-98 יואן. זו היתה מסעדת נובל קוויזין.. מנות מיניאטוריות אבל טעימות, הו כמה טעימות. מערביות לגמרי. למנה ראשונה צילמתי למזכרת ואני מעלה פה, טרטר סלמון במגדל עיגולים פריכים. את העיקרית כבר לא הספקתי לצלם. לקחתי סטייק כדי שהילדון גם יהנה, והסטייק היה כל כך מוצלח שהוא השאיר לי בערך ביס וחצי לפני שהספקתי לכוון את העדשה. קינחנו בפונדנט שוקולד עשוי בדיוק כמו שצריך. גם הפיצה היתה טובה למדי. הגעתי למסקנה שאני אוהבת יותר אוכל מערבי מסיני, אם אפילו בסין אני מחפשת מסעדה מערבית טובה..
במסעדה פגשנו שתי אחיות יהודיות מברזיל, הן זיהו שאנחנו מדברים עברית, הן למדו בבי"ס יהודי ומדברות קצת עברית. היה נחמד לקשקש טיפה.
לפני שנמשיך, עוד כמה תמונות אחרונות ממתחם 798, שמאד מומלץ לבקר בו.
חזרנו במונית לאכסניה למנוחה לפני התוכנית הבאה, הופעת אקרובטיקה של תאטרון צ'אויאנג, אליו הגענו בזכות המלצה של שקיבלתי בפורום אסיה בלמטייל. היה מאד יפה, למרות שזה היה שונה ממה שדמיינתי. היו מעט פירמידות אנושיות, שזה מה שבעיקר ציפיתי לראות. היו הרבה אפקטים. היה קטע מדהים של רכיבה על אופניים כשבשיא הקטע כל האקרובטיות נמצאות על זוג אופניים אחד. היו הרבה תרגילי כוח של הגברים. היו כמה תרגילים שראינו גם בקרקסים במערב. בסיום הופעה עם אופנועים שנסעו בתוך כלוב כדורי בעיגולים למעלה ולמטה ועוד, בשיא היו שמונה אופנועים בכדור. אולי גם זו אומנות סינית מודרנית.
לינק למופע: תיאטרון צ'אויאנג
טיפ: מומלץ להזמין לשורה 4. זו נחשבת שורה לא יקרה אבל רואים מצוין. עשיתי זאת בעקבות המלצה פרטנית ואני מעבירה אותה הלאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה